פסק-דין בתיק ת"א 21842-06

התובע 1 ( הנפגע) הגיש תביעה בשל נזקי גוף שנגרמו לו בעת ששיחק כדורסל במגרש השייך לנתבעת 1 ( העירייה). הנפגע טוען כי במהלך המשחק נכנסה רגלו לבור שהיה במגרש וכתוצאה מכך נפגע בברכו. הצדדים נחלקו בשאלת החבות אך הסכימו כי נגרמה לנפגע נכות רפואית בשיעור 22.5%.

הנפגע פנה לאגף נכות כללית במוסד לביטוח לאומי ( המל"ל) וקיבל קצבת ניידות. לפיכך ביקש המל"ל להצטרף כתובע נוסף ולתבוע את התגמולים ששילם וישלם לנפגע.

לימים הגיעו הנפגע והנתבעות להסכם פשרה במסגרתו שילמו הנתבעות לנפגע סכום כולל של 300,000 ש"ח (פסק דין מ-25/1/10).

אלא שהמל"ל והנתבעות לא הצליחו להגיע להסכמות דומות, ולפיכך יש להכריע בתביעת המל"ל שהוגשה לפי סעיף 328 ל חוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, לקבלת שיפוי על קצבת ניידות בסך כ-273,000 ש"ח שהוא שילם וצפוי לשלם לנפגע.

לאחר שמיעת הראיות בתיק מצאתי לקבל את התביעה.

התאונה והפגיעה

1.      ביום שישי, 7/11/03, בשעות אחר הצהריים, הגיעו הנפגע וחבריו לבית ספר קציר ברחובות במטרה לשחק כדורסל במגרש הספורט של בית-הספר. באותה עת היה הנפגע כבן 24, סטודנט לרוקחות. המגרש היה פתוח לקהל והנפגע וחבריו נהגו לשחק בו לעתים קרובות. הנפגע טוען כי במהלך המשחק נכנסה רגלו לשקע שהיה פעור במגרש וכתוצאה מכך נפל ונגרמה לו חבלה סיבובית של ברך שמאל (התאונה).

2.      באותו יום הגיע הנפגע לבית חולים קפלן שם אובחנה דפורמציה בברך שמאל וקרע ברצועות הברך. הנפגע אושפז ובוצעה, בין השאר, רדוקציה של הברך. ב-10/11/03 שוחרר לביתו אך ב-13/11/03 אושפז שוב בשל חשש לזיהום בברך. בוצע ניקוז נוזלים והנפגע שוחרר ב-16/11/03. ב-29/5/05 אושפז פעם נוספת לביצוע ניתוח לשחרור הדבקויות ולשיפור טווחי התנועה. 

3.      הנפגע הגיש חוות דעת של ד"ר טיין שמצא כי נותרה לו נכות רפואית בשיעור 30% שגרמה גם לנכות תפקודית משמעותית ביותר. הנתבעות הגישו חוות דעת פרופ' נרובאי שמצא כי נותרה לנפגע נכות בשיעור 15%.

4.      הנפגע פנה גם לענף נכות כללית של המל"ל ושם נקבע כי הוא סובל מקרע ברצועות וממגבלה קשה בתנועה של הברך ונכותו הצמיתה הוערכה ב- 30%, לפי תקנה 48(2) ג' לתקנות המל"ל.  ב-11/1/04 קבעה לשכת הבריאות המחוזית כי הנפגע מוגבל בניידות ונקבעו לו 50% נכות לצמיתות. בהתאם לכך אושרה לנפגע קצבה חודשית בסך 339 ש"ח, ובנוסף אישר משרד הבריאות כי הוא זקוק לכלי רכב כאמצעי תנועה ואושר לו פטור ממיסים לרכישת רכב עד 1,300 סמ"ק ותו נכה.  

5.      הצדדים הסכימו כי נכותו הרפואית של הנפגע תעמוד על 22.5% כשכל צד יטען לעניין ההשפעה התפקודית. 

המחלוקת

6.      המל"ל טוען כטענה מקדמית כי מששילמו הנתבעות את הפיצוי לנפגע במסגרת הסכם הפשרה, ואף ניכו מן הפיצוי את תגמולי המל"ל שהנפגע זכאי להן, הן מנועות עתה מלהכחיש את עצם קרות התאונה או את זכותו של המל"ל לשיפוי. לגופו של עניין טוען המל"ל כי האירוע הוכח; כי העירייה אחראית על תקינותו ובטיחותו של המגרש הן כרשות מקומית והן כמחזיקת המקרקעין, וכי משאפשרה לנפגע וחבריו לשחק במגרש לקוי הפרה את חובתה. המל"ל מדגיש כי העירייה לא הביאה ראיות לכך שנקטה אמצעי זהירות למניעת מפגעים בשטח המגרש וכי לאחר התאונה דיווחו הנפגע ואימו על המפגע והעירייה לא הכחישה את קיומו של המפגע ואף תיקנה אותו.

7.      הנתבעות משיבות כי המל"ל לא עמד בנטל להוכחת את עצם קרות התאונה, את קיומו של "מפגע" ואת הקשר הסיבתי בין ה"מפגע" לתאונה. לטענתן, אפילו היה המל"ל מצליח להוכיח קיומו של מפגע על המגרש, עדיין אין כל ראיה לכך שהפגיעה שארעה במהלך משחק כדורסל ארעה כתוצאה מהמפגע ולא כתוצאה מסיכוניו הטבעיים של המשחק. בנסיבות אלו, והואיל ופגיעה  במהלך ריצה במשחק הינה בגדר סיכון רגיל הטמון בעצם המשחק, דין התביעה להדחות, ולמצער יש לייחס רשלנות תורמת משמעותית לנפגע שהכיר את המגרש ובחר לשחק עליו מרצונו. אשר לטענת ההשתק - הנתבעות מדגישות כי בהסכם הפשרה נרשם במפרש שאין בו כדי להודות בחבות או בטענות הנפגע. נוסף על המחלוקת בשאלת החבות חלוקים הצדדים גם בשאלת נזקיו של הנפגע.

8.      מטעם המל"ל העידו הנפגע ואימו. הנפגע הגיש גם את תצהירו של מר עידו גרון, שנכח בתאונה, אולם ב"כ המל"ל הודיע במועד ההוכחות (25/10/12) כי העד לא אותר ומשך את תצהירו. הנתבעות הגישו תצהירו של עד מטעם העירייה, אך גם הוא לא יכול היה להתייצב ותצהירו נמשך.

לאחר בחינת המסמכים ושמיעת העדויות מצאתי, כאמור, לקבל את התביעה.

דיון

השתק שיפוטי?

9.      טענתו המקדמית של המל"ל היא, כאמור, כי משפיצו הנתבעות את הנפגע במסגרת הסכם פשרה, ואף ניכו את תגמולי המל"ל, הן מושתקות מלהכחיש את חובתן כעת.